הכלל הראשון של תכנון פרישה הכנסה הוא: אף פעם לא נגמר הכסף. הכלל השני הוא: לעולם אל תשכח הראשון. קורא מצוות יהיה לציין כי אין ניגוד בין החוקים.
אבל, יש שפע של הסכסוך בין הצורך הבטיחות ואת הצורך הצמיחה לאינפלציה גידור לאורך חיי הגמלאי. בגלל אינפלציה ושיעורי ריבית כל כך מקרוב ולעקוב אחר כל האחרים, תיק השקעות אפס סיכון בטוח ישחק את ערך בהתמדה של הביצה בקן לאורך חיי התיק, אפילו עם משייכות צנועות מאוד. כולנו יכול אלא להבטיח כי תיקי סיכון אפס לא יעמדו בכל מטרות כלכליות סבירות.
מנגד, תיק להון בלבד יש תוחלת רווח גבוה, אבל מגיע עם התנודתיות מסכנת-פירוק עצמי אם משייכות הם המשיכו במהלך שווקים למטה.
האסטרטגיה המתאימה מאזנת בין שתי דרישות סותרות.
אנו לעצב תיק שאמור לאזן את הדרישות של הכנסה ליברלית עם נזילות מספיקות כדי לעמוד למטה שווקים. אנחנו יכולים להתחיל על ידי חלוקת התיק לשני חלקים עם מטרות ספציפיות לכל:
- הגיוון הרחב ביותר האפשרי מקטין את התנודתיות של החלק העצמי כדי המגבלה המעשית הנמוכה ביותר שלה תוך מתן הצמיחה לטווח הארוך חייבת לסייג אינפלציה, ועונה על התשואה הכוללת הצורך משייך בקרן.
- תפקידיו של הכנסה קבועה הוא לספק חנות של ערך לממן הפצות וכדי למתן את התנודתיות בתיק הכוללת. תיק האג”ח נועד להיות תנודתיות בשוק הכסף ליד ולא לנסות למתוח עבור תשואה ידי הגדלת משך ו / או הורדת איכות האשראי. ייצור ההכנסה אינו מטרה עיקרית.
השקעות תשואה כוללת
מנות היא של התיק לתרום למטרה לייצר לנסיגת קיימא ליברלית על פני תקופות זמן ארוכות. שימו לב שאנו במיוחד לא להשקיע עבור הכנסות; דווקא אנחנו משקיעים עבור תשואה כוללת.
הסבא והסבתא שלך מושקעת עבור הכנסה דחוסה התיקים שלהם מלאים במניות דיבידנד, מניות בכורה, אג”ח להמרה ואג”ח כללי יותר. המנטרה הייתה לחיות על חשבון ההכנסה ולא לפלוש מנהלת. הם נבחרו ניירות ערך בודדים על פי התשואות העסיסיות הגדולות והשמן שלהם. זה נשמע כמו אסטרטגיה הגיונית, אבל כל מה שהם קיבלו היה תיק עם תשואות נמוכות וסיכון גבוה מהנדרש.
בזמנו, אף אחד לא ידע יותר טוב, כדי שנוכל לסלוח להם. הם עשו כמיטב יכולתם תחת הידע הרווחת. חוץ מזה, דיבידנדים וריבית היו גבוהים בהרבה בזמן של הסבא שלך ממה שהם היום. אז, בזמן רחוק מלהיות מושלם, האסטרטגיה עבדה אחרי אופנה.
היום, יש דרך הרבה יותר טוב כדי לחשוב על השקעה. העיקר השלם בתורה פיננסית המודרנית הוא לשנות את הפוקוס מבחירת ביטחון פרט הקצאת נכסים ובניית תיק, ולהתרכז תשואה הכוללת ולא הכנסה. אם התיק צריך לבצע חלוקות מסיבה כלשהי, כגון לתמוך באורח החיים בתקופת הפרישה, אנו יכולים לבחור בין סוגי הנכסים לגלח מניות על פי הצורך.
גישת השקעות תשואה כולל
השקעת תשואה כוללת נוטשת את ההגדרות המלאכותיות של הכנסות עיקריות שהובילו דילמות חשבונאיות השקעה רבות. היא מייצרת פתרונות תיק כי הם הרבה יותר אופטימליים מאשר פרוטוקול הכנסת הדור הישן. הפצות ממומנות באופן אופורטוניסטי מכל חלק המתיק מבלי להתייחס רווח חשבונאי, דיבידנדים, או ריבית, רווחים או הפסדים; נוכל לאפיין את ההפצות כמו “דיבידנדים סינטטיים.”
גישת החזר ההשקעה הכוללת היא מקובלת על ידי ספרות אקדמית ושיטות עבודה מומלצת מוסדית. זה נדרש על ידי חוק ההשקעות האחיד הזהיר (UPIA), חוק אבטחת הכנסת פרישה לעובדים (ERISA), המשפט מקובל ותקנות. החוקים והתקנות השונים כל השתנו לאורך זמן לשלב התיאוריה הפיננסית המודרנית, כולל הרעיון להשקיע עבור הכנסות מדיניות השקעה בלתי הולמת.
ובכל זאת, תמיד יש את אלה שאינם מקבלים את המילה. רחוק יותר מדי משקיעים פרטיים, במיוחד פנסיונרים או לאלו שצריכים הפצות קבועות כדי לתמוך באורח החיים שלהם, עדיין שקועים מדיניות ההשקעה של הסבא. בהינתן הבחירה בין השקעה עם דיבידנד 4% וגידול 2% צפוי או תשואה 8% צפוי אך לא חולק, רבים יעדיפו דווקא את ההשקעה דיבידנד, והם עשויים לטעון כנגד כל הראיות הזמינות כי שווי התיק שלהם “בטוח יותר .” זהו במופגן לא כך.
למרבה הצער, בסביבת ריבית נמוכה, הביקוש למוצרי מניב הוא גבוה. חברות ומנהלי קרנות ממהרות להביא פתרונות הכנסה לשוק בניסיון למקסם תשואות משלהם. אסטרטגיות דיבידנד הן ליקירי מכירות, תמיד מוכנות “לדחוף להם את הדרך שהם הטיה.” וגם, בעיתונות מלאה מאמרים על איך להחליף הכנסות ריבית אובדות בעולם אפס תשואה. כל זה משמש משקיע היטב.
אז, איך יכול משקיע ליצור זרם של משיכות לתמוך צרכי החיים שלו מתוך תיק התשואה הכוללת?
דוגמה
התחל על ידי בחירת קצב נסיגת קיימא. רוב המשקיפים סבורים כי שיעור של% 4 הוא בר קיימא ומאפשר תיק לצמוח לאורך זמן.
הפוך הקצאת נכסים ברמה עליונה של 40% עד לטווח קצר, אג”ח באיכות גבוהה, והיתרה בגין תיק מניות בעולם מגוון של אולי 10 עד 12 סוגי נכסים.
מזומנים עבור הפצות יכולים להיות שנוצרו באופן דינמי כמו המצב דורש. בשוק למטה, הקצאת 40% לאג”ח יכולה לתמוך הפצות עבור 10 שנים לפני כל נכסים נדיפים (הון עצמי) היה צריך להתחסל. בתקופה טובה כאשר נכסים להון המעריך, הפצות יכולות להתבצע על ידי לגלח מניות, ולאחר מכן באמצעות כל עודף מחדש איזון בחזרה למודל 40% / 60% אג”ח / הון עצמי.
איזון מחדש בתוך הכיתות העצמי ישפר את הביצועים באופן הדרגתי לאורך זמן על ידי אכיפת משמעת של מכיירת גבוהה ולקנות נמוך כמו ביצועים בין המעמדות השונות משתנה.
כמה משקיעים שונאי סיכון יכולים לבחור שלא לאזן בין מניות ואגרות חוב במהלך שוקי המניות למטה אם הם מעדיפים לשמור לנכסים בטוחים שלהם ללא פגע. אמנם זה מגן הפצות בעתיד במקרה של שוק הון עצמי ממושך למטה, מדובר במחיר של עלויות הזדמנות. עם זאת, אנו מכירים בכך שישן היטב דאגה לגיטימית. משקיעים יצטרכו לקבוע העדפותיהם איזון מחדש בין נכסים בטוחים מסוכנים כחלק ממדיניות ההשקעה שלהם.
בשורה התחתונה
מדיניות השקעה בתשואה כוללת תשיג תשואה גבוהה יותר עם סיכון נמוך יותר מאשר מדיניות דיבידנד או הכנסה אופטימלית פחות. זה מיתרגם פוטנציאל הפצה גבוה וערכי מסוף גדילה תוך צמצום ההסתברות של תיק אוזל הקרנות. למשקיעים יש הרבה מה להרוויח על ידי אימוץ מדיניות השקעות תשואה הכוללת.
Ahmad Faishal is now a full-time writer and former Analyst of BPD DIY Bank. He’s Risk Management Certified. Specializing in writing about financial literacy, Faishal acknowledges the need for a world filled with education and understanding of various financial areas including topics related to managing personal finance, money and investing and considers investoguru as the best place for his knowledge and experience to come together.
